<h1>ארחות חיים דין אהבת השם ויראתו סימן י"ב</h1>
<h2>דף טז.</h2>
ועון גדול לבזותן או לשנאתן ולא חרבה ירושלם עד שבזו ת"ח שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים דבריו כלומר [בוזים] מלמדי דבריו וכן אמרה תורה אם בחוקותי תמאסו מלמדי חוקותי [תמאסו] וכל המבזה את החכמים אין לו חלק לעולם הבא והרי הוא בכלל כי דבר י"י בזה. אע"פ שהמבזה את החכמים אין לו חלק לעולם הבא אם באו עדים שבזהו אפילו בדברים חייב נדוי ומנדין אותו ב"ד (ברשות הרבים) [ברבים] וקונסין אותו ליטרא של זהב ונותנין אותו לחכם.
והמבזה את החכם אפילו לאחר מיתה מנדין אותו ב"ד והם מתירין אותו כשיחזור בתשובה אבל אם היה החכם חי אין מתירין אותו עד שירצה זה החכם שנדוהו בשבילו. וכן החכם עצמו מנדה לכבודו לעם הארץ שהפקיר בו ואינו צריך לא עדים ולא התראה ואין מתירין לו עד שירצה זה החכם ואם מת זה החכם באין שלשה ומתירין לו ואם רצה החכם למחול לו ולא נדהו הרשות בידו.
